בלוג

יש לי סטייה למאפים טריים.
לא מסוגל לעבור ליד מאפיה מבלי להיכנס לבדוק אם יש איזה נתח בצק עלים, קטנטן ופריך בצורה גיאומטרית שממתין שאנעץ בו שיניים.
תמיד כשאכנס אשאל את המוכר את אותה שאלה: "מה יצא אחרון מהתנור?".
מכירים את זה שהמוכר אומר לכם "הכל טרי מהיום"?
אז זהו, שמבחינתי "טרי מהיום" אומר בעצם "גושי הבצק המוצגים לפניך השלימו כבר לפחות עשרה מחזורי חיים לגיטימיים".

כי את הבורקס שלי אני לא רוצה טרי *יחסית*.
אני רוצה אותו פריך ולוהט ושורף את הלשון והחך.
זה לא הבורקס שאמור לחכות לי עד שאגיע.
זה אני שאמור להמתין לבורקס עד שיתקרר (וב"יתקרר" אני מתכוון- יגיע לטמפרטורה שמאפשרת לי להכניס אותו לפה כך שאאבד תחושה בלשון ובחך מרוב חום אבל אצליח להישאר בחיים).
ולכן טריות ואיכות של בורקס לא נמדדת בימים. גם לא בשעות.
איכותו של הבורקס, ידידיי, נמדדת בדקות.
כי העניין במאפים, כמו בכל דבר אחר, הוא יחידת הזמן הלגיטימית שבה איכותם נמדדת.

הכלל הזה תופס להרבה תחומים בחיים.
אנחנו קונים רכבים לפי חודש עלייתם על הכביש.
לוגמים וויסקי לפי שנות יישון בחביות.
רוכשים מזגן לפי כמות הקילו-וואט שהוא צורך לשעה.
איכות וביצועים נמדדים ביחידות זמן ספציפיות ורלוונטיות.

רשתות חברתיות נתנו לנו בעבר תחושה שהכלל הזה לא תקף לגביהן.
ככלות הכל, פוסט שפרסמת בפייסבוק, תמונה שהעלית לאינסטגרם, ציוץ שצייצת בטוויטר, יישארו שם לנצח, ממתינים בסבלנות לאותו נציג מחלקת משאבי-אנוש בחברה הבאה שתתמיינו אליה שיגלה אותם ויחליט שאתם מתאימים לתפקיד כי ב-2016 ניסחתם פוסט רהוט ומנומק בנוגע למדיניות פיתוח התשתיות של משרד התחבורה הישראלי (או לא מתאימים כי ב-2009 העליתם תמונה שלכם שיכורים בבוקסר במסיבת רווקים של חבר).

אולי זה היה נכון פעם.
כבר לא.
כי בשנים האחרונות המגמה השתנתה.
סטוריז הם הדיבור.
גם לייב.
פרסם עכשיו את מה שקורה כרגע. זה מה שמעניין.
מתעקש להעלות לפיד? אין בעיה. אלגוריתמים מתוחכמים ידאגו שאתה ושלל חבריך תיחשפו רק למה שעדכני ורלוונטי לאותו רגע.
השאר ייקבר במעמקי הפרופיל שלך, עם הזדמנות חד-שנתית להידלות מבאר הזכרונות והנוסטלגיה שאנחנו כל כך אוהבים.

וזו הסיבה שרשתות חברתיות הפכו לבורקסים.
חטיפים פריכים ומנחמים שמנעימים את זמננו בגלילת פיד נמרצת וצמאה לריגושים רגעיים.
רגע אחד אתה רלוונטי. רגע אחרי כבר לא.
אל תספר לי בפייסבוק מה דעתך על מאבק הלהט"ב. אלה חדשות של אתמול. היום כבר עברנו לחוק הלאום.
תמונות באינסטוש של הילדים בבריכה באילת? פסה ידידי. תן לי סטורי של שוקו חם בבקתת עץ במהלך חופשת הסקי השנתית.
וזה לא משנה מה פרסמת ועד כמה נגעת בקוראיך ועוקביך, במניפסט משויף על כלכלה חופשית או בתמונה מפולטרת של מנה מפונפנת במסעדה עדכנית.
תקבל יותר לייקים או פחות, יגיבו לך יותר או פחות, אולי אפילו יהיו שישתפו.
אבל היום אתה כאן, ורגע אחרי כבר לא.
ריפרש קטן לפיד ועולם שלם ועדכני של תכנים חמים מהתנור מוגש לכל דורש.

רעיונות חשובים מצריכים זמן.
הם זקוקים לבית חם ויציב, כזה שיגן עליהם לאורך זמן וישמור עליהם רעננים וטריים.
כי ככל שמדובר ברעיונות חשובים, יחידת הזמן הלגיטימית לא יכולה להיות שניות או דקות או אפילו שעות.
היא צריכה להיות ימים וחודשים ושנים.
ולכן הפלטפורמה משנה.
הפלטפורמה חשובה.
והיא מעניקה לרעיון משמעות, לעתים לא פחות מהתוכן.

בשביל זה יש לנו ספרים, ואתרי אינטרנט, וגם בלוגים.
כי כשיש לנו רעיון, כזה שחשוב לנו שיישמע וידובר, ואנחנו רוצים שאנשים יחשבו עליו לאורך זמן וייתדיינו עליו ויביעו את דעתם ואז ישנו אותה ויתווכחו איתנו ויציעו רעיונות שסותרים את הרעיון החשוב שלנו, אנחנו רוצים שהוא יימדד ביחידת הזמן הלגיטימית שתהלום אותו.
אנחנו לא רוצים שיחטפו אותו כמו בורקס חם שיצא הרגע מהתנור.
אנחנו רוצים שילגמו אותו כמו וויסקי איכותי.